בלוג

הוא מוכשר שאין דברים כאלו, תקתקן על. אומרים עליו שהוא מכונה משומנת היטב, שיש לו אנרגיות של צעירים, תבונה של מבוגרים, שהוא חרוץ, שהוא אוכל כל בוקר מספרים ונתונים, חולה על אקסלים, הולך לישון בלילה מחובק עם תקציב 2020 . מנהל גדול. אבל מה, העובדים שלו ממורמרים, לא עפים עליו, לא הולכים איתו, מתווכחים, מבזבזים…

את מכירה את זה שאת יושבת עם מישהי על כוס קפה ואתן לא מפסיקות לדבר שעות?! את מכירה את התחושה שכל מה שהיא אומרת את חושבת לעצמך, וואו שתסיים עם הסיפור כבר, את רק רוצה כבר לענות לה?! שכל מה שהיא מספרת על עצמה, את חושבת לעצמך איך זה אצלך? אם לכל התשובות ענית בכן,…

לפני שנפגשתי איתה אמא שלה התקשרה אלי, האמת, זה כבר גילה לי דבר או שנים עליה. האמא סיפרה לי קצת עליה ועל משפחתה וביקשה שאפגש עם הבת הרווקה שלה. "תעזרי לה למצוא חתן, אבל אל תטרידי אותה בענייני התשלום" ביקשה. "תסמסי לי, אני אעביר לך את הכסף." נכנסה אלי לקליניקה בחורה מתוקה, אנרגטית ונעימה. הפגישות…

גוש שחור, כבד, גדול,  מונח כמשקולת בדיוק מתחת לצלעות בחדר השמאלי של הלב. מעוקה. להכניס אוויר, להוציא, לנשום, לא יותר מידי, לא פחות מידי, להירגע, לא לחשוב על זה, לא לחשוב על זה, לא לחשוב על זה, לא לחשוב, לא לפחד, זה יעבור, באמת?, מתי?, יאללה שיעבור כבר, עכשיו בבקשה, אלוהים אני אעשה הכל, אהיה…

היא הצליחה לארגן את העולם בדיוק איך שהיא רצתה. אף אחד לא אומר לה דברים שלא נעימים לה לשמוע. הם מפחדים, המבט שלה מפחיד אותם. הרגישות, ומראה הפנים שעוד רגע קט יתפרץ בכעס או בבכי, גרמו לכולם לעשות את מה שהיא ניסתה, בכוונה או שלא ממש, ללכת לידה על ביצים. להיות מוגנת מאחורי מסך ברזל…

היא ניהלה שם מערך די רציני של עובדים ועובדות, אישה מוכשרת, אסרטיבית, מנהלת בנשמתה. שנים הייתה לבדה, חיפשה, בטח חיפשה, טיפלה בעצמה, בטח טיפלה, השקיעה זמן, אנרגיה וספגה לא מעט ציקצוקים, רחמים ועצות מפי נשמות טובות. לא עזר, לא הגיע האחד, לא מצאה את האהבה שלה.  לקראת גיל 37 החליטה שלא מוותרת על חלום האימהות…

רציתי לגנוב זמן עבודה על המחשב,אז הודעתי בעדינות שעכשיוכוווולם יוצאים החוצה!!!עם שפכטל גירדתי אותו מהמקלדת (בכל זאת צריכה את המחשב שלי)ובשערות משכתי אותה מהטלוויזיה. החוצה!!!! עכשיו!!! והם בגיררת רגלים, במבט מוכה מסךנזלו להם החוצה.אט אט כנמלים עמלות החלו לעבוד,נכנסו ויצאו, חיפשו ולקחו, מסננות, כלים וכוסות.ואני בהדחקה, לא רואה, לא שומעת.זמן שקט בימים אלו שווה הון….

כל מה שאתפלל בני אהובי שתלמדאת ח' של חמלה וחברותואת נ' של נדיבותואת ר' של רגישותואת כ' של כבודלכל בני האדם, ללא יוצא מן הכלל.ושיהיו שגורים בפיך,בבקשה, תודה וסליחה.שתראה את אותו הילד שאין לו עם מי לשחק,שתבחר לא רק לראות, אלא גם להזמין אותו להצטרף.שתבחין בזוית העין שהילדה שמשמאלך שכחה היום את הסנדוויץ.שתבצע את הפיתה…

הם שוב בלהט הדברים, אומרים דברים קשים הוא נוגע בנקודה רגישה, היא מההלם, ישר יורה, מחזירה, החץ פוגע בול בפוני. שעה עוברת, שכחו כבר איך זה התחיל,  מאיזו נקודה זה כך הסלים, מחפשים טיעונים מורכבים, של חוסר צדק ואשמה,   מי בכלל התחיל את המריבה. צונחים על הספה, עייפים, מותשים, מובסים בכאלה ריבים, אין מנצחים 

בין עבודות- לא מובטלים,בין מערכות יחסים- לא רווקיםאז כבר הבנו שהחברה בלי כוונה רעה,מוקיעהאת אלו שלא מסודרים זוגות, זוגותשלא לפי הסדר עומדים, כמצופה, כרצוי, כמתוכנןכאלה שלא תכננו את החתונה שלהם, עוד מהגן אז אולי כדי להקל עליהם, על הסביבה הדואגת, פשוט תתחתנו ודי.אבל אם בטעות נפשכם לא חשקה או טרם נמצאה ה – אהבה,בואו נקל על כולםופשוט קראו לזה…