הוא מוכשר שאין דברים כאלו, תקתקן על.
אומרים עליו שהוא מכונה משומנת היטב, שיש לו אנרגיות של צעירים, תבונה של מבוגרים, שהוא חרוץ, שהוא אוכל כל בוקר מספרים ונתונים, חולה על אקסלים, הולך לישון בלילה מחובק עם תקציב 2020 . מנהל גדול.
אבל מה,
העובדים שלו ממורמרים, לא עפים עליו, לא הולכים איתו, מתווכחים, מבזבזים לו זמן יקר.
אני מתבוננת, מקשיבה, רואה איך הוא מתנהל, איך הוא תמיד שני צעדים לפני כולם, זורק בקשות, ממשיך ללכת.
אומרים לו תזרום קצת
אבל הוא בכלל שמש, לא נהר והם
הם מפחדים
להתקרב, להישרף
מרגישים חסרי ערך, ממורמרים, עובדים לאט, לא עפים, רק הולכים, לעבר שעון הנוכחות, בדיוק בחמש.
בכל מקום, בכל זמן, מנהל גדול או קטן
הכל מתחיל ונגמר במערכות יחסים
ואיזה כיף שאפשר ללמוד את זה.
ולהתאמן ולהתקדם ולהתקרב ולכבד ולהקשיב ולגייס ולרתום ולגדול.
ומה קרה עם המנהל המוכשר אתם שואלים?
הוא עדין שמש
וטוב מאוד שכך
אבל ממש קרוב להילה בשכנות לקרן המזרחית הוא התחיל לראות, להקשיב
וכך בפלא החלו מסביבו לצמוח שמשות נוספות, חדשות, מאירות, עושות עבודה
מרוצות.