היא ניהלה שם מערך די רציני של עובדים ועובדות, אישה מוכשרת, אסרטיבית, מנהלת בנשמתה.
שנים הייתה לבדה, חיפשה, בטח חיפשה, טיפלה בעצמה, בטח טיפלה, השקיעה זמן, אנרגיה וספגה לא מעט ציקצוקים, רחמים ועצות מפי נשמות טובות. לא עזר, לא הגיע האחד, לא מצאה את האהבה שלה.
לקראת גיל 37 החליטה שלא מוותרת על חלום האימהות ואחרי תהליך לא קצר אך אפקטיבי נכנסה להריון. חודש לאחר מכן, עוד בזמן הסודי בו החרדות הן המנהלות, ההתרגשות מהולה בבהלה, עייפות, מותשות ובחילות של בוקר. החליטה לנסוע לעבודה באוטובוס כדי להימנע מהריכוז הבלתי אפשרי בשבילה עכשיו על הכביש.
בספסל לידה התיישב גבר גרוש ונחמד, שלא ידע מה מתבשל בתוכה, התחילו לדבר ומשם לכאן ולפה ולעכשיו, התאהבו ועברו לחיות ביחד. שסיפרה לי את סיפור התאהבותם שאלתי אותה על הקסם הזה שקרה לה והאם היא לא מתחרטת שלא חיכתה ועשתה ילדה לבדה?! (אין ספק שאלה דבילית וחצופה).
וכך בנדיבותה היא שיתפה אותי, "לא הייתי מוצאת אותו אם לא הייתי בהריון. מעולם לא הרגשתי אישה. שנכנסתי להריון, לראשונה בחיי הרגשתי אישה, מלאה בתוכי בעוברית קטנטנה שהיא שלי ואני שלה. גופי הוא זה שהוכיח לי לראשונה בחיי והודיע בקול גדול על דבר נשיותי. המלאות שהרגשתי חיפתה על הבחילות והעייפות ואפשרה לי להיות אישה כלפי חוץ. הוא לא ראה את הריוני, רק לאחר כמה שבועות סיפרתי לו את דבר ההריון, אבל הוא ראה אישה, מושכת ושלמה, האמנתי לגופי המתעגל והנשי ובחרתי בו והוא בי.
הסיפור הזה שלה, אשר מלווה אותי שנים רבות, מוכיח לי שוב ושוב את אחד מהרעיונות המרכזיים במציאת זוגיות. היכולת להיות אדם שלם עם עצמי, הרואה את חוזקותיו אך גם מכיר בחולשותיו ובעיקר מקבל אותם בעצמו, זהו הבסיס המרכזי למציאת אהבה. אם אני לא ארגיש ואדע שאני ראויה להיות נאהבת, אף אחד אחר לא ירגיש וידע זאת.
אם את מצליחה לעשות זאת לבד, מעולה!
אם לא, תמצאי דרך!
טיפול/ אימון/ חוג/ שינוי משמעותי בחיים או כל דבר שיעזור לך למצוא את זה בעצמך.