הוא חולם ומצפה
שהיא תגיע ותסדר לו את החיים,
תעניק לו בית חמים, נעים, רצוי גם טעים.
הוא יוכל לנוח מטירוף המחשבות
היא תקבל בשבילו את כל ההחלטות.
היא מפנטזת ומצפה
שיגיע האחד שאתו תשב בערב בדירה,
היא תשים את ראשה על כתפו,
הוא ילטף את שיערה בידו
ידברו כך כל הלילה
על מה שהיא חושבת, מרגישה,
על כל מה שבא לה
והוא יהנהן, קשוב ומכיל
יחבק, יאהב, יעודד ויאכיל.
הם רוקמים חיים ומצפים ביחד
איך יגדלו את ילדיהם בנחת
לא כמו הזוג פלוס שנים
שראו במסעדה
שכדי להשיג לעצמם קצת שקט ורגע טוב,
דחפו מול הקטנים את מאשה והדב.
אצלם, שיגיעו הילדים, הם יתייחסו בסבלנות ועדינות
ויחרימו את כל המסכים לצמיתות.
ובכל שלב בחיים הציפיות גדלות ומתעצמות
שתמיד יהיה שמח ונעים ושכולם יהיו מאושרים
ואז
קורה דבר מופלא
איך קוראים לזה??….אהההה
החיים
והיא מגיעה אליו אחרי שנים של ציפייה
יש בית חמים ונעים
אבל האוכל רק אכיל, לא ממש טעים
ואת כל ההחלטות עדיין הוא צריך לקבל
רק עכשיו צריך להתחשב בעוד מישהו…לעזאזל
ואצלה אכן בנינוחות על הספה יושבים
ראשה מונח על כתפו
השלט בידו
מתווכחים חצי שעה
מה בנטפליקס לראות
קומדיה, פעולה או סרט של בנות
ואז מחליטים, מדליקים ו…
נרדמים
והזוג החמוד,
מוצאים עצמם עם זוג תאומים צורחים
במלון חדר האוכל והם…עייפים
והוא מחפש בהיסטריה טרוט עיניים, חושב
איפה השאיר את המטען לטאבלט ולמחשב
מסדרים יפה, יפה לכל ילד מכשיר
ויושבים בשלווה ובנחת
לאכול מקושקשת מהצלחת.
אז מה אני באה להגיד, מחרבת חלומות שכמותי
אפשר וכדאי לצפות, לחלום ולרצות
להגשים חלומות, לחצות יבשות.
אבל בואו, בינינו
השאיפה שכל הזמן יהיה מושלם, מקסים ונהדר
לא מציאותית, לא תורמת שום דבר.
והנפילה ממגדל הציפיות כואבת וקשה
החיים לא בנויים לאושר תמידי
(איזה שעמום זה היה)
ובין כל הציפיות הטובות, הקטנות, המוגזמות
יש דבר קצת יותר מורכב
מרע או טוב, לפעמים נחמד
מאוסף של חוויות, שגרה וסתם דברים
כן זה…..אהההה
החיים.